Rainbow

דבר ראשון,מה המצב?

רציתי לפתוח את הפוסט בסיפור על חלום שחלמתי היום.

כשהתעוררתי זה היה ממש מפחיד,החלום נראה אמיתי לגמרי.

טופ,אני אספר לכם פרט חשוב מאוד,יש לי שתי אחיות גדולות ממני ושתיים קטנות ממני.הגדולות לא בבית.

החלום התחיל כשאמא שלי לקחה את אחת האחיות הקטנות שלי לאנשהו(לאדעת לאין -.-),ואני לקחתי את השניה איתי לבי”ס שלי.

עכשיו לא נכנסתי לבי”ס,היא נכנסה ואני הלכתי למכולת שיש ליד הבית שלי,ושתמיד שולחים אותי לשם לקנות.עכשיו המכולת סגורה,וזה הליכה ארוכה מהבי”ס למכולת(10 דקות),ואני הולכת ונכנסת.

ואז אני מחפשת עפרונות שפיצים ויש שם רק עפרונות רגילים ועטים,ואני צועקת עליהם למה אין שפיצים O.ם,ושתבינו-זאת מכולת,הם לא מוכרים עפרונות וציוד לימודים 0.O באמת הם מוכרים רק מזון ^^”.

ואז אני הולכת בחזרה לבי”ס,ובדרך אני מתקשרת לאמא שלי והיא אומרת לי לחזור הביתה.ואני אומרת לה בסדר,ועדיין לא הגעתי לבי”ס ולקחתי את אחותי.

ואז התעוררתי.

איזה חלום מוזר **,בהתחשב בזה שאני אפעם לא אקח את אחותי הקטנה לבי”ס שלי ואשאיר אותה שם,ועוד שאני אלך למכולת ואצעק עליהם שהם לא מוכרים עפרונות שפיצים.

זה כנראה התת מודע שלי,כי אני ממש צריכה לקנות עיפרון שפיצים,שלי נשבר ובקושי עובד.

לאחרונה אני מתעוררת הרבה ונזכרת בחלומות מתוך השינה,זה מוזר…והחלומות כאלה אמיתים,אבל ממש לא קשורים.

שיהיה לכם יומטוב,אני אעדכן בהמשך ואמשיך את הסיפור.

טופ,כמו שהבטחתי-הנה סיפור בשבילכם.

*****

שם הסיפור:אנחנו

שם הפרק:התפלספות.

הלכתי לאט לאט במורד הרחוב,משעומם כרגיל.

חשבתי כל הזמן על אותם דברים,האמנתי שזה אפשרי עד עכשיו,עכשיו התערערה אמונתי בהם,לא שאי פעם חשבתי שאני חושב על האמת.

קצת מסובך.

זה כמו לומר חשבתי שחשבתי שחשבתי שלא חשבתי על האמת.

מוזר,לא?עד כמה המילה הזאת “חשבתי” כ”כ עוצמתית,אך כשאני כותב אותה הרבה היא נראת לי כה. מוזרה וכה שונה וכה רחוקה ממני והלאה.

אני לא אוהב לדבר ככה,ככה ז’תומרת כשאני סתם מדבר. אבל כשאני מתפלסף עם עצמי הכול משתנה,המילים שאני נוהג להשתמש בהן כ”כ אחרות.רחוקות ממני והלאה.איך אני אוהב את המשפט הזה “רחוק ממני והלאה”,הכוונה בו שהעניין לא קשור בי,בערך,אבל לפי דעתי הכול רחוק ממני והלאה.

הסיפור הזה מדבר עליי,על מה שקרה ויקרה,לפני 5 שנים.

ובכל מקרה המקרה הזה רחוק ממני והלאה.מאוד רחוק ממני.

הכול קרה לפני 5 שנים,כמו שהזכרתי מקודם,כשהייתי בן 16, חשוב לי להגיד שאני בן 21(עוד מעט 22,ממש עוד שלושה חודשיים וקצת).היום זה נראה לי קצת כמו יד הגורל האכזרית ששוב התערבה בחיי,והפעם לטובה.רק רציתי שתדעו שאני מאושר ממה שקרה,והיום שונה בכלל.

ולפני שאני אספר על עצמי בעבר,אספר מה אני עכשיו.

אני בן 21,אני אוהב להזכיר דברים פעמיים,נשוי+שני תאומים(בן ובת)מקסימים בני 3.

אישתי בגילי,והסיפור הזה מדבר על איך נפגשנו.ובכלל עלינו.

זה לא סיפור מלא ב”אהבה” ו”פוצי מוצי”,זו לא טרגדיה קשה לעיכול/טלנובלה חסרת עלילה/משהו דומה/וואטאבר,זה רק סיפור ארוך של ידידים(בקושי)שהוביל לחתונה.

נשמע רגיל?מוכר הסיפור?לא ממש,חכו ותראו שהכול הפוך לאללה,ורחוק ממני והלאה.

*****

אשמח אם תקראו,זו רק ההתחלה-יהיו עוד מלא פרקים ^.^

אני אמשיך מחר,מאוד אשמח לקבל תגובות בונות,מאוד קשה לי להתמיד בדברים(כמו שאמרתי בפוסט הראשון…)

נ.ב:אם יש לכם סיפור בבלוג תשלחו לי את הבלוג או תכתבו פה,אני אשמח גם לקרוא דברים שלכם ולהגיב בבלוג שלכם.

זה הפוסט הראשון שלי בבלוג הזה.

טוב,אז עכשיו זאת ההתחלה ואין הרבה מה לכתוב,אני אכתוב קצת על עצמי.

אני ילדה בת 12,שחסר לה הרבה אקשן בחיים,הדבר שאני הכי אוהבת זה להיות במחשב במשך שעות על גבי שעות.אני גם אוהבת לכתוב ברגעים הפנויים שלי(וגם באלה שלא פנויים ^^,כמו באמצע שיעור בבי”ס),אני כותבת שירים וסיפורים,כרגע אני כותבת סיפור שקוראים לו the project’s lenny ואולי אני אפרסם פה סיפור בהמשכים.

אני קצת מציירת,אבל אני מעדיפה יותר לכתוב.

חוצמזה אני אוהבת לצפות בטלוויזיה.

פעם היו לי הרבה בלוגים,אבל יש לי בעיה שקצת קשה לי לעדכן ולהיות עקבית למה שקורה(בגלל מצבי הרוח המתחלפים שלי) אז אחלו לי בהצלחה.

סוף פוסט 1 ^.^