אז מה קרה? כן, סיימתי הרבה אנימות השבוע… אז אני מרגיש מחוייבות מסויימת לתת ביקורות לכל אחת מהן, אבל אל דאגה, הפוסט הזה יציק רק לאחת מהן. בכל אופן, מי ממכם מפחד מאנימות שוג’ו? מי בכלל רוצה לראות אנימות לבנות? בטח זה סוג של איזה טלאנובלה מצויירת חסרת כל פואנטה שכל מה שרואים בה זה אנשים בוכים חצי מהזמן מסך. לא, אל דאגה, רוב אנימות השוג’ו הן לא כך. וסקיפ בייט היא הרחק הרחק מהתיאור הזה.

שם בעברית: סקיפ בייט
סוג: סדרה, TV
מספר פרקים: 25
ז’אנר: קומדיה, דרמה, רומנטיקה, שוג’ו
סטודיו: Hal Film Maker

קיוקו מאגאמי ברחה יחד עם אהוב ליבה, שו, לטוקיו כדי שתוכל לעזור לו להגשים את חלומו, להפוך לזמר מצליח. היא מנקה עבורו, מבשלת עבורו, עובדת ב3 עבודות שונות והכל, שוב, עבורו. אך כשיום אחד היא מחליטה לבקר את שו בסוכנות בה הוא עובד, מתגלה לה פרצופו האמיתי כשהיא נקלעת לשיחה בינו לבין המנהלת שלו, כשהוא מספר לה שהוא רואה בקיוקו לא יותר ממשרתת. קיוקו מחליטה שהיא לא הולכת לשבת בצד ולבכות על הזמן האבוד שלה, היא הולכת להתחיל מסע משלה, להכנס לעסקי השעשועים כדי להשיג את נקמתה. אך למעשה, אין לה שום ניסיון קודם בעסקי הבידור.

אז נשמע לכם כמו טלאנובלה? טוב… קצת… אבל, אל דאגה, חצי מהזמן מסך הוא לא הסתכלות על דמויות בוכות וצעקות בנוסח מי בגד במי, הסיבה לכך כמובן, שזה לא טלאנובלה! בכל אופן, האנימה הזו מוגדרת קודם כל כקומדיה, ורק אחר כך כסוג של אנימה רומנטית. הבדיחות שנונות, והסגנון ציור כמו גם התגובות משעשעות עד מאוד. חייב לציין שמי שלא צפה בהרבה אנימות, סביר להניח שלא ישים לב עד כמה המדובבים עושים עבודה טובה בלעביר את הרגשות ואף את ההומור הרב של האנימה דרך שינוי הקול שלהם בלבד.

לצערי לא יצא לי לקרוא הרבה מהמנגה, אפשר להגיד שאולי את שני הפרקים הראשונים, ואני חייב להגיד שלפחות ההתחלה מאוד דומה למנגה ואפילו מציגה קטעים שלמים בצורה שהופיעו במנגה. יתכן שאפשר להגיד שהמראה של הדמויות קצת השתנה, אבל אני לא ממש בטוח אם אפשר להגיד את זה, בעיקר בגלל הצורה בה האנימה צויירה, הסגנון שלה נלקח ממש מתוך המנגה, בעיקר המבטים, הפרצופים והתנועות גוף.

לא מעט מהדמויות שם עוברות מהפך רציני ומשתנות, לטובה ולרעה. דמויות שנפתחות לדברים חדשים, דמויות שמגלות מה זה חברים ואף דמות שלומדת מה זה אומר לאהוב. למזלי, עיצוב הדמויות היה חביב ונעים לעין מלבד כמה תלבושות מזעזעות של שו. אבל מי שמכיר אותי כבר יודע, הדבר היחידי שבאמת מפריע לי באנימות שוג’ו הם הבנים עם הטונות פירסינג בשביל הפאנגירלס, שו הוא כמעט כזה, אבל רק כמעט.

בכללי האיכות של הציור לא היתה משהו מיוחד, ממוצעת לא יותר, לא היה לדעתי שום דבר שתפס לי את העיניים וכמו כן גם הסאונד טרייק לא השאיר אותי עם זכרונות מיוחדים, אפילו שיר אחד של שו, הדמות - זמר מפורסם, למה ההפקה כל כך התעצלה לתבלן לנו את העלילה בצורה קצת יותר מוחשית? יתכן שצריך להגיד שהעלילה הגאונית והביסוס על המנגה הם שהצליחו להוביל את האנימה הזו להצלחה… אני לא בטוח אם מגיע לאנימה הזו את כל התהילה שהיא קיבלה בתור אנימה, אך עדיין, מומלץ לצפות… או שאולי… מוטב ללכת ישירות למנגה?

עלילה: 9 - אין רגע משעמם, העלילה זורמת ושמירה טובה על המקור.
דמויות: 10 - הדמויות משתנות לטובה ולרעה. הדמויות בנויות בצורה מעולה ומגיבות בצורה משכנעת.
טכני: 6 - ממוצע למדי, מזל שהמדובבים עשו עבודות טובה.
הנאה: 9 - מצחיקה איפה שצריך ומותחת כמו שצריך והכי חשוב, יש בה עניין.
סופי: 8 - אנימה מצויינת, חבל שהחלק הטכני מפיל אותה על חוסר השקעה.

תגיות: אנימה, ביקורות, מנגה

כתובת טרקבק | RSS תגובות