יונ' 10 2009
ביקורת: Last Exile
קודם כל, נתחיל בכך שאני מצטער שלא כתבתי כלום בחודש האחרון, לצערי היו בעיות שרתים באנימנגה (ששם יושב גם הבלוג) ככה שלא הלך משהו (מי שרוצה לשמוע על תענוג השרתים שעבר עלי ועל דניס מוזמן להכנס לנושא בקהילה של אנימנגה).
לאחרונה צפיתי באחת האנימות היותר מרשימות שראיתי, קודם כל, נתחיל בעובדה מעניינת, מדובר באנימה של גונזו. זאת למעשה אנימה משנת 2003, נכון, היא אומנם טיפה-מבוגרת, אך היא שווה כל שניה. אנימת מד”ב שעד הסוף הצופה יהיה משוכנע כי מדובר בפנטזיה עם עלילה קודרת שמזכירה את סרטי מלחמת העצמאות האמריקאית.
שם בעברית: הגולה האחרון - לאסט אקסייל
סוג: TV
מספר פרקים: 26
ז’אנר: פעולה, מלחמה, מכא, מדע בידיוני
סטודיו: Gonzo (יצרו גם: Welcom to the NHK, Afro Samurai)
קלאוס וולקה (Claus Valca) ולאווי האד (Lavie Head) הם חברי ילדות אשר מטייסים יחדיו כטייס ונווטת ואנשיפ, מין מטוס ללא כנפיים. את חיי היום-יום שלהם הם מעבירים בעבודות שליחויות מסוכנות בהם הם מעבירים הודעות בין עיירות ואף הודעות לתוך שדות קרב. אך מאז שאביו של קלאוס ואביה של לאווי נהרגו יחדיו כשביצעו שליחות מסוכנות ביותר המדורגת ב-10 כוכבים הם נשבעים שיום אחד הם יטוסו בשמיים בהם אבותיהם נהרגו. אך מהר מאוד הם מסתבכים בשליחות קטלנית בעלת דירוג של 7 כוכבים בה עליהם להוביל ילדה קטנה אל ספינת המלחמה הידועה כספינה שאיש לא שב כדי לספר איך היא נראת, הסילוורנה (Silverna).
קודם כל, נתחיל מעובדה מעניינת, המאפיינים של לאסט אקסייל וקסאמד (שכבר יצא לי לסקר לפני כמה חודשים) בתור אנימת מדע בידיוני מאוד דומים בצורה מטרידה. בשניהם ספינות מעופפות ללא שום היגיון, הכל נראה שפועל על טכנולוגיה עתיקה ועדיין למטוסים אין כנפיים… ובשביל לחצות את “העמק” שמפריד בין שתי הארצות שנלחמות מרשית הימים, צריך לטוס… למה הם לא יכולים לעשות את זה ברגל? בשביל לענות על השאלה הזו תצטרכו לחכות עד לפרק האחרון (למרות שמדברים על “העמק” הזה מההתחלה של האנימה. אבל רגע, כבר דיברתי על המוסקטרים (חיילי רגלים חמושים ברובה מסוג “מוסקט”) שיורים מספינות ענק מעופפות אחד בשני?
מה שממש היה מוזר לי באנימה הזו, שבתור אנימת מדע בידיונית שלא חותרת להיות סייבר-פאנק, טוב, מבחינה עלילתית היא ממש לא סייבר-פאנק. אבל מבחינת הניכור שמוצג לכל אורך האנימה, הרשע שולט. כבר בפרק הראשון, כשלאווי שותה מהמים שבמזרקה ומספרת שבמזרקה הזו מתבזבזים מים יותר נקיים מהמים שיש להם בברז שבביתם, לא יודע, לי זה נשמע מוזר. ובכלל, להפעיל מוסקטרים על ספינות כשיש להם תותחים שמסוגלים להפיל ספינות במכה ישירה אחת, לא חבל על חיי אדם?
ליד העלילה הבומבסטית הזו, והביצוע המדהים הכל כך לא גונזואי שנעשה פה, כבר קשה לי לדבר על העיצוב דמויות והגרפיקה… לא, אל תבינו לא נכון, העיצוב דמויות משגע מבחינת “ואאא חייב לראות את האנימה הזו!”, הגרפיקה עבור אנימה מ2003 לא יורדת מאיכות של אנימה בHD בת זמננו (חבל שאין ללאסט אקסייל הוצאה לבלו ריי..), צלילי הרקע עצמם מוסיפים מימד נוסף לאנימה, מרעש המנועים שנשמעים מכל עבר ועד הרוחות החזקות שפוגעות בפח של המכונות המעופפות.. מה שקצת חבל לדעתי, שרוב הזמן מרוב קולות רקע לא שומעים את מנגינת הרקע… או שאולי מוטב להגיד שמרוב רעש של מנועים כבר אפשר לחשוב שאין בכלל מנגינת רקע (שניה, למה יש רעש של פלופלור כשאין פלופלור?!). אבל מה שבטוח, לאחר שמיעת השיר פתיחה המדהים שמכניס כל כך לאווירה של האנימה, לא באמת צריך מנגינות רקע.
בכללי, מוטב להתכחש לעובדה שזו אנימה של גונזו… מומלץ לראות את זה כמה שיותר מהר (או יותר נכון, בהזדמנות הראשונה שיוצא לכם). ולסיכום נסיים עם משוואה לא מעניינת במיוחד: אקסייל + יוריקה = קסאמד! נקווה לפוסט מעניין יותר בפעם הבאה.
אני סיימתי די מזמן לצפות בסדרה הזו בהמלצתו של יאיר (ג’ידיי נו קאזה לשעבר) ובהחלט אהבתי אותה- עלילה מסתורית עם הרבה קרבות =]
האמתי שלא ממש נתתי תשומת לב למוסיקת רקע כך שהקולות מהקרבות סיפקו אותי.
נ.ב הסיקור הזה היה קצר מאוד לעומת הסיקורים האחרים שלך, הייתי שמח אם תוכל קצת יותר לפרט בו ומקווה שתגיע למפגש בחופש הגדול.
זה באמת אחד הסיקורים היותר קצרים שלי… אבל לא יודע, ישבתי על הפוסט הזה במשך איזה שבוע עם רשימת הערות ארוכה של דברים שאני חייב לדבר עליהם… בסוף זה נגמר בפוסט קצר ומתומצת… כניראה זו תקופה רעה… (זה מזכיר לי שבאמצע אחד הלילות אני התעוררתי ואמרתי לעצמי “רק רגע - כתבתי בטיוטה הקולות רקע היו מציאותיים להחריד, איך זה הגיוני כשלוואן שיפס אין פלופלור?!”)