אכן זמן רב עבר מהפעם האחרונה שפירסמתי משהו בבלוג, הפוסט האחרון שכתבתי היה בקיץ וכבר כמעט חצי שנה לא כתבתי כלום. באנימות רבות צפיתי וסיימתי בלי לומר עליהן כלום, והנה הגיע הזמן שאכתוב משהו. מי שלא ידע אני כרגע בשנת שירות, נכון שאין לי הרבה זמן מול מחשב, אך עדיין יש פה ושם את הזמן שאפשר בו לראות על הלפטופ איזו אנימה ששמעתי עליה לפני שנים ועדיין לא ניסיתי.

אולי מוטב להגיד שאת האהבה שלי לאנימות בייסבול התחילה לי בגלל Cross Game ו-Touch, שתי אנימות מדהימות המבוססות על מנגות פרי עטו של המנגקה מיטסורו אדאצ’י. זה נכון ש-Ookiku Furikabutte (או בקיצור Oofuri) לא של אותו מנגקה, והקשר היחיד שלהן הוא מועדון בייסבול שעומד די במרכז העלילה, אך עדיין, מצאתי הרבה עניין ב-Oofuri, ואף נהנתי ממנה מאוד.

שם בעברית: אוקיקו פוריקביוט
סוג: TV
מספר פרקים: 25
ז’אנר: ספורט, בייסבול
סטודיו: A-1 Pictures (יצרו גם: Kuroshitsuji, Kannagi)

מיאושי רן הוא המגיש המשונה של קבוצת הבייסבול החדשה שהוקמה בתיכון נישיורה. אך למעשה, הביטחון העצמי שלו, ירוד עד כדי כך, שקשה לאמין שהוא המגיש של הקבוצה, כל זאת תודות לשלושת השנים הטראומטיות שלו מחטיבת הביניים, אקדמיית מיאושי, בה סבו הבעלים של בית הספר, כך שבעיני קבוצתו הקודמת, הם הפסידו בגלל שמיאושי היה המגיש, והוא היה שם המגיש רק בגלל פרוטקציה. הוא עבר לתיכון נישיורה בתקווה להתרחק מבייסבול בתיכון בו אין מועדון בייסבול. אך למרות הכל, הוא נגרר בחזרה לשחק בייסבול בקבוצה החדשה שהוקמה והתופס, אבה טאקאיה מנסה לעזור למיאושי להתגבר על הטראומה ולהוביל את הקבוצה לטרוניר התיכונים היוקרתי, קושין.

ראשית, עלי להדגיש כי עבור אנימת בייסבול, זו אנימה מאוד ריאליסטית, לא כמו ב-Major למשל עם מושגים מוזרים שמעולם לא היו קיימים, או ילד בכיתה ד’ שמגיש במהירות 100MpH (מיילס לשעה, בייננו, מגיש טוב בתיכון זורק כדור במהירות של כ-80MpH). אפשר אולי להשוות אותה יותר לאנימה Over Drive, שלמען האמת, מחזיקות מאפיינים מאוד דומים, בשתיהן החצי השני של האנימה עוקב אחר משחק\מרוץ בודד, הדמות הראשית די מוזרה עם תגובות מטרידות, ובשתיהן רוב העלילה מתרחשת בתוך המועדון עצמו.

אך לדעתי הדבר שהכי לא אהבתי באנימה, הוא העניין שהאנימה התמקדה בעיקר במועדון עצמו ובקשרים בין שחקני הקבוצה, אבל פרטים על קשרים אחרים פשוט לא מופיעים, כמו למשל צ’יו שינווקה, מנהלת הקבוצה השקטה שעושה הרבה בשביל שהקבוצה תתקיים, אך לא מתייחסים לדמות שלה כמעט בכלל, הבנתי שבמנגה יש לה עלילה מאחוריה, אך מלבד הופעות קצרות באנימה, אין מאחוריה שם עלילה. שלא נדבר על רורי, הבת דודה של רן, שמלבד זה שהיא באה לעודד אותו, לא מציגים מספיק את הקשר בין רן לרורי, למרות שסביר להניח שאם היא באה למשחק של רן במיוחד מרחוק, יש בינם משהו קצת יותר עמוק מבת דודה שבאה מרחוק לראות את הבן דוד.

דבר אחר שהציק לי, זה החצי השני של האנימה, היא כולה התמקדה במשחק עצמו, מה שיצא שכל פרק הציג ריצה אחת במשחק, למרות שזה היה מרתק ומותח, יכלו לדעתי לקצר קצת יותר את המשחק, לא לכולם יש סבלנות פיל כמו שלי או הבנה במשחק שתאפשר להנות מהחצי הזה של האנימה.

מה שכן אני חייב לציין שלמרות שצפיתי באנימה הזו בשיטת הצפיה הישירה, מאוד נהנתי מהסגנון ציור, הפרצופים שמיאושי עושה גורמים לא מעט לגיחוך, למרות שהאמת היא שהם אומרים הרבה על ההרגשה הכללית שלו. וכן, גם בני משפחתו עושים את הפרצופים הללו, מה שמאוד מעלה את הגיחוך מכל הסיפור הזה.

בכללי, נראה לי שאעבור לקרוא את המנגה, אחרי הכל נראה לי שב-17 ווליומים שיצאו עד היום יש יותר תוכן ממה שהכניסו ל-25 פרקים, ולמי שתוהה, ה-OVA היא סיפור משני שמספר על דמויות סופר-משניות בעלילה… אבל מה שמצחיק, היא מבוססת על סיפור קצר שהמנגקה שכתבה את Oofuri כתבה לפני בתור “פיילוט”. וכן בMAL נתתי לאנימה הזו 10, למרות הכמה דברים הקטנים שלא אהבתי בה, הם לא פגעו בהנאה מהאנימה.

שורה תחתונה: 10\10 - צפו ואל תעזו לחזור עד שתצפו בה! סיפור מרגש, עלילה מותחת, ומשחק שחבל שלא באמת קיים בארץ.

תמונה עבור אלו שראו אותי ולא יודעים זאת - ברקע הקהל ברגע הכרזת תוצאות תחרות הקוספלי

ולעניין אחר, ביום שלישי הייתי בכנס אוטאקו-קון, אני חייב להתחיל בכך שאני חייב להגיד לצוות הכנס כל הכבוד על ההשקעה, מקווה שנהנו והיו להם חוויות טובות. לצערי, אני עצמי לא הכי נהנתי מהכנס, וכן, הסיבה היחידה לכך היתה שהגעתי באיחור. אך יש לי כמה נקודות שלדעתי כדאי שמארגני העתיד של הכנסים יחשבו עליהם: ראשית, מומלץ לדאוג שההנחייה תבוצע בצורה כזו שלא יהיו טעויות ביטוי, לא יהיו עצירות מוזרות וכמובן הרבה תנועת גוף. כדאי לפני שמעלים מישהו לבמה, לדעת מה הוא הולך לעשות וגם אם אין הרבה כאלו, עדיף לא לעשות בכלל או פשוט לעשות מה שקשור, אני מדבר בעיקר על שתי ההופעות האחרונות של המסקרייד שלא היו קשורות לעליל, ובגירים רבים בקהל כמותי, יתכן שהיו יכולים להעצר בחשד לפדופיליה (היי! היה שוטר בקהל). בכללי, כדאי לדאוג שכל המתנדבים ידעו איפה כל דבר, כדי שאנשים נחמדים כמוני שמחפשים את האולם בו מתקיימת תחרות הקוספליי ולא ינופנפו באכזריות על ידי סגל הכנס באמירת “לא יודע” גסותית. דבר חשוב אחר, לאלץ כאלו שהגיעו מאוחר (חמישה לחמש) לשלם מחיר מלא (40 ש”ח), מספיק מחיר ההגעה כבר גבוהה, בתוספת מחיר הכנס, זה קצת כואב לכיס… בכללי, אומנם לא הכי נהנתי, אני שמח שהרוב המוחץ שהגיע לכנס נהנה. לצערי, גם בלי קוספליי, עדיין איש לא זיהה אותי, למרות שאני זיהיתי הרבה אנשים, לא היה לי מספיק אומץ כדי ללכת ולראות עד כמה צדקתי בזיהוי… בכל אופן, חג שמח, ובתקווה פוסט נוסף בפחות מחודש ^^

כתובת טרקבק | RSS תגובות