אחת האנימות הפחות מוערכות של 2007, היתה ללא שום ספק, סטריין, שלמרות שיש בה לא מעט דברים שמעלים לא מעט כאבי ראש על הדרך המגוכחת שהיוצרים בחרו לעשות בה את האנימה, היא זכתה לעלילה משובחת והרבה אקשן של קרבות חלל ענקיים כמו שכל חובב מכא צריך. יכול להיות שהסיבה לכך היתה שהיא החלה את שידוריה בתקופה לא טובה, שזה ממש בתחילת תקופת השידורים של פופולאריות ממנה כמו ריבורן, דאט’ נוט, קוד גיאס ואף העונה השניה של בלאק לגון. אך לדעתי הסיבה היותר גדולה שהיא סובלת ממנה - ההתרחקות ממכא. למרות שיכול להיות שאותם כאבי ראש הם הסיבה לנפילה שלה - אבל אז, מה נגיד על גאנדם סייד?

שם בעברית: סאוקו נו סטריין (סטריין: חי”ר טקטי משוריין)
סוג: TV
מספר פרקים: 13
ז’אנר: דרמת חלל, מכא, מד”ב, אצ’י
סטודיו: Studio Fantasia

למה ברגע שנגמר הפרק הראשון העיצוב דמויות היה חייב להדרדר? למה?

בעתיד הרחוק האנושות מתחלקת לשתי מעצמות ענק החולשות על חלקים נרחבים עד מאוד ביקום: היוניון (Union) והדיוג (Deague). השתיים במלחמה קשה עוד מלפני שהאנושות בכלל זוכרת מתי התחילה ולמה. שרה ווארק (Sara Werec), היתומה, מתאמנת כטייסת סטריין בתקווה להשלח לשדה הקרב בה אחיה משרת, המרוחק ב-130 שנות אור, מה שאומר שהדרך היחידה לראותו שוב היא לצאת לאותו שדה קרב. כעת כשהיא עומדת לסיים את לימודיה באקדמיה הצבאית, חלומה מתנפץ כשחבריה נהרגים במהלך תקיפת האויב על האקדמיה. שלא נדבר על כך שהיא מאבדת את היכולת להפעיל סטריין ויותר גרוע מזה, אחיה ערק לאויב וגרם לכל זה.

די מצחיק אותי לומר זאת, אבל העלילה מעולה, חבל רק שמציגים לנו יותר מידי דמויות, ואחרי זה נפתרים מהם לכל הרוחות, בעיקר עד שיצא לנו לאהוב אותם, לא חבל? נכון שזה עוזר לפיתוח העלילה והדמות הראשית, אבל הפכו אותם מעט לנייר אשפה שניתן לזרוק לפח, שלא נדבר שהאנימה עצמה מאוד טראגית וכודרת מצד אחד ושנייה אחר כך תיתקע בדיחת פאנסרביס שיטחית ועלובה, אני לא בטוח עד כמה יש סיבה שלא ידברו על קרבות רוויי דם בין אימפריות עצומות, אבל עדיין, צריך לבנות אווירה מתאימה.

קאסט שלם של לוליות? לפחות העלילה שווה משהו

אבל לדעתי אחד הדברים היותר בעייתיים באנימה הוא העיצוב דמויות, כשנשים בצבא ילכו עם חצאיות קצרות יותר מהברך ועוד בחלל, אני מאמין שכדור הארץ יתפוצץ מטמטום. אבל עזבו אותכם חצאיות, העיצוב דמויות מאוד סטיגמטי, הסנובית האנורקסית והשרירנית שמדברת רק על בשר (כן, דמויות שטוחות שעד שיאמרו משהו זה יהיה קשור לאוכל), ושלא נשכח את זה שרוב הטייסות הן בעצם לוליות, אה כן, חצי מהדמויות נראות כמו ילדים. אל דאגה, בנות, יש גם שניים-שלושה טייסים חסרי משמעות אמיתית בסביבה.

אך מה שלדעתי היה גולת הכותרת של מה שהציק לי, היתה בובת ה”אמי” ששרה גררה אחריה, אם אתם כל כך רוצים את החפץ שתקוע לבובה על הגב, למה לתקוע את זה על בובה? אחת השאלות היותר מציקות שנתקלתי בהן באנימה הזו, בעיקר לאור העובדה שהבובה הזו יותר מידי קריפית. ונכון, אחל’ה שזה מסתדר עם העלילה, אבל יכלו להמציא משהו יותר משכנע בלי הבובה הקריפית הזו, או משהו עם הבובה הקריפית הזו, אבל לפחות שיהיה משכנע.

אכן בובה קריפית...

אבל בכללי, אם נתעלם מהעובדה שהאנימה הזו כוללת הרבה חלקים חסרי פואנטה, נהנתי ממנה מאוד, וממש לא בגלל האצ’י, למען האמת לא מרגישים בו כמעט (עד שהאצ’י לא מגיע בגלל ההתעללויות ששרה עוברת ב”צוות”, ולא, אני לא מדבר על הדבר הרדוד שסביר להניח תחשבו עליו ברגע שתקראו שורות אלו), העלילה מוצלחת ביותר (למרות דמויות מטומטמות כמו לוטי) וכמובן קרבות חלל מרשימים ביותר (גולת הכותרת?).

טוב, יתכן שעכשיו אחרי הפוסט הזה אני לא בטוח עד כמה האנימה הזו היתה טובה, אבל שחושבים על זה שוב, גם גאנדם סייד שרבים מאוד (ואני בתוכם) אהבו, חולק פשלות דומות ותלונות דומות (מישהו אמר עיצוב דמויות קריפי?). בכללי, לא מתחרט שצפיתי בה - בשונה לאנימות אחרות שסיימתי בתקופה האחרונה. וממליץ בחום לכל חובבי המכא לצפות. לא בטוח שזה יעמוד בציפיות של חובבי הריאליזם שבינכם, אבל היא עדיין מומלצת.

שורה תחתונה: הייתי נותן לה 8/10 - עלילה מעניינת, קרבות מעולים, חבל שעיצוב דמויות ארור ודמויות טיפשות מורידות לה את הרמה. מומלץ לצפות בקור (יחד עם הגלידה).

כתובת טרקבק | RSS תגובות