ראיתי את הדבר הזה שנקרא “וידויים” בהמון פאנדומים אחרים, אז חשבתי לכבוד השנה החדשה, למה שאני לא אעשה אחד כזה לטניפורי? אז הנה כמה וידויים אישיים שלי שיש לי על הסדרה ועל הפאנדום. קחו בחשבון שזו דעתי האישית ויכול להיות שלא כולם יסכימו עם מה שיש לי להגיד.
1. לפני שהתחלתי לראות טניפורי, שנאתי אותה. כן כן, תתפלאו. הכול התחיל בכך שראיתי איישילד 21. זו הייתה אנימת הספורט הראשונה שראיתי - מתישהו בתחילת 2008 - והיא זו שהכניסה אותי לעולם המדהים של אנימות ספורט. אחרי שסיימתי אותה הייתי מאוד אובססיבית אליה, כמו שקורה לי תמיד עם אנימות טובות וארוכות, אבל הבעיה שאצלי יש מין קטע כזה שאני ישר פוסלת אנימות שהן כביכול מתחרות לאנימה שאני אוהבת מאוד. למשל, בליץ’ ונארוטו. אני מאוהבת בבליץ’ (טוב, עכשיו כבר פחות מפעם, אבל עדיין), והאהבה העצומה לבליץ’ גרמה לי לשנוא את נארוטו, למרות שראיתי רק 5 פרקים מהאנימה והמחשבה שהאנימה הזו היא מתחרה של בליץ’ גרמה לעשות לה Drop כמעט מיד. אז אותו דבר גם קרה לי עם איישילד 21 וטניפורי - כשטניפורי נחשבת המתחרה של איישילד. אבל הזמן חלף, ובאיזשהו שלב הייתי צריכה אנימת ספורט חדשה להתפנגרל עליה, ולמרות שפרינס אוף טניס הייתה ללא ספק הבחירה האידיאלית כי היא אנימת ספורט ארוכה ומפורסמת, עדיין היססתי. גם מהסיבה המוזכרת למעלה, אבל גם בגלל שלא הבנתי איך אפשר לעשות אנימה על טניס שתהיה מעניינת, כי הרי טניס זה ספורט של יחידים וזה לא יכול להיות טוב כמו ספורט של קבוצות (אמריקן פוטבול!). בסופו של דבר, בקיץ 2008, החלטתי לתת לה צ’אנס (מסיבות שתראו בהמשך), ותודה לאל שעשיתי את זה!
2. קאידו, קאידו, וקאידו. אפשר להגיד שאחת הסיבות העיקריות שהתחלתי לראות פרינס אוף טניס היא בגללו. באותו זמן (תזכרו שהייתי בכיתה ח’, כן?) לא יכולתי לראות אנימה אם אין בה נוכחות גברית מרשימה. זאת אומרת שדי הייתי בוחרת איזו אנימה לראות על ידי כך שהייתי נכנסת לרשימת הדמויות שלה בMyAnimeList, ורואה אם יש שם דמויות בישיות כל שהן, ורצוי הרבה. אז זה כמובן מה שעשיתי גם עם פרינס אוף טניס. נכנסתי לדף הדמויות והסתכלתי על תשעת הדמויות הראשיות (כל סיגאקו בעצם) וקאידו היה הראשון שתפס לי את העין. אל תשאלו אותי למה דווקא הוא ולא פוג’י או טזוקה - הוא פשוט הטעם שלי במראה של דמויות! אז ככה בתמימותי התחלתי לראות את האנימה, והנה על הפרק השלישי היה את המשחק של קאידו נגד ריומה, ואני חייבת להגיד שנכנסתי לשוק. הציגו לנו בהתחלה את קאידו כדמות מאוד מפחידה ואולי אפילו קצת רעה, וגם הקול הגס שלו לא עזר ממש לשיפור התדמית שלו. אבל, ככל שהאנימה התפתחה ואיתה הדמויות, הסתבר שהלב שלי (והטעם שלי לול) לא טעה, והתגלו לנו כל הצדדים האמיתיים של קאידו - שהם בין היתר אהבה בלתי מוסברת לחיות ופחד בלתי מוסבר מרוחות. בכל אופן מה שרציתי להגיד הוא שעוד לפני שהתחלתי את האנימה ועד לרגע הזה, שלוש שנים אחר כך, קאידו הוא הדמות הכי אהובה עלי בטניפורי ואני חושבת שאי פעם בכללי. אני חושבת שאף פעם לא הרגשתי כלפי דמות כלשהי מה שאני מרגישה כלפי קאידו, בעיקר בגלל שרוב הפעמים באנימה אוהבים דמויות לפי מראה חיצוני או לפי כמה היא עושה דברים מגניבים/מצחיקים. אבל מה שיפה בקאידו הוא שיש בו כל כך הרבה עומק, ובגלל שהוא מייצג דוגמא אמיתית לסיטואציה מהחיים האמיתיים - כי הרי קורה לנו הרבה פעמים שאנחנו לא אוהבים מישהו בהתחלה כי הוא נראה מוזר או מתנהג מוזר, אבל אחרי שמכירים אותו פתאום מגלים כמה נפלא הוא. יש רגעים שאני חושבת “אמאל’ה קאידו כל כך מפחיד ולא חברותי”, ואחר כך יש יותר רגעים שאני אומרת לעצמי, “אומייגאד קאידו הוא האדם הכי חמוד עלי אדמות”. אז זה היה סיפור האהבה ביני לבין קאידו! קאידו, אני כל כך אוהבת אותך, באמת, ואני לעולם לא אשכח אותך3>
למה אתה כל כך חמוד? *-* (מקור)
3. פעם ממש אהבתי אינואי/קאידו, אבל עכשיו אני כבר לא יכולה להסתכל עליהם יותר. אני לא ממש יודעת להסביר איך זה קרה פתאום. הייתה תקופה שהייתי ממש אובססיבית לגביהם, וכל יום רק רציתי לראות פאנארטס ולקרוא דוג’ינשים ופאנפיקס עליהם, וזו בעיקר האשמה של האנימה כי באמת שיש בה יותר מדי קטעי אינואי/קאידו, והאמת היא שרובם פילרים. הם כאילו ניסו לכפות עלינו לאהוב אותם, וזה לא מפתיע שהם בין הזוגות הכי פופולארים בפאנדום. אני מניחה שאחת הסיבות שנמאס לי מהם היא באמת בגלל שממש חרשתי עליהם, עד כדי כך שאני אקיא אם אני אראה עוד דוג’ין או פאנפיק עליהם. סיבה נוספת היא שהתחלתי לאהוב מומו/קאידו. אבל ממש לאהוב. אני פשוט חושבת שמערכת היחסים שלהם הרבה יותר מורכבת ומעניינת, ולא לשכוח גם סקסית!
Together Forever!!!
4. סאיו. הסאיו של פרינס אוף טניס הם עוד אחת מהסיבות הרבות שבזכותן האנימה הזו כל כך מדהימה. לא פעם קרה שהתחלתי לאהוב דמות שקודם לא אהבתי בגלל הסאיו שלה (למשל היושי, קיטה, יאגיו, ניאו ועוד). כמובן שגם יש את המקרה ההפוך. הסאיו הכי הכי אהוב עלי בתבל הוא סוואבה ג’ונאיצ’י (הודות לגרימג’ו מבליץ’3>), שבמקרה הוא מדובב את אטובה. כשגיליתי את זה, זו הייתה סיבה נוספת בשבילי לראות את האנימה, ואני זוכרת שממש חיכיתי לרגע שבו סופסוף נראה את היוטיי באנימה. למרות שאטובה היה ממש שונה ממה שדמיינתי, או יותר נכון מהדמויות שסוואבה עושה בדרך כלל, זה לא הפריע לו להפוך לאחת הדמויות האהובות ביותר בטניפורי. בנוסף, הסאיו עצמם בתור בני אדם הם מדהימים. בזכות כל האירועים שהיו לסאיו - שלושה עד כה - יצא לי להכיר אותם יותר טוב, ואני כבר מכירה את כולם בשמות ובפנים, זה מרגיש כאילו אנחנו חברים ותיקים. הם בני אדם כל כך מצחיקים ובאמת רואים שהם אוהבים זה את זה, את מה שהם עושים ואת פרינס אוף טניס בעיקר. במיוחד שכל קבוצה נמצאת לחוד, באמת אפשר לראות כמה הם מגובשים, זה ממש מרגיש כאילו הדמויות עצמן עומדות לפנייך. אני גם יודעת שהם מסתובבים ביחד גם בזמנם הפנוי, וזה ממש מקסים בעיני! באמת שאני לא יודעת כבר אם אני אוהבת את הסאיו בגלל הדמויות או את הדמויות בגלל הסאיו לול. אני אוהבת כל אחד ואחד מהם3>
הסאיו של ריקאי עושים Laser Beam!
מימין לשמאל, למעלה: רנג’י, סאנאדה, ג’אקל, יאגיו.
למטה: קיריהארה, יוקימורה, ניאו, מארוי.
5. משהו קטן לסיום: אני אוהבת לשמוע שירי דמויות של טניפורי באירועים המתאימים. כי מה גורם לך להתחבר למסורת של טניפורי יותר מלעשות מרתון גרסאות של ValeKiss בוולנטיין דיי? או לשמוע את השיר White Message בקריסמס? או את Birthday של Aozu ביומולדת שלך? זה הדברים הקטנים האלה שגורמים לטניפורי להיות כל כך שובה לבבות. אני בטוחה שאני לא היחידה שעושה את זה! נכון?
זה רוב מה שהיה לי להגיד. שתהיה לכולם שנה מדהימה ומלאה בטוב ובטניפורי!
2011 הייתה כיפית ומלאה בחוויות, הלוואי שגם 2012 תהיה כזו3>.
