Wootaku, יחי הW

Canaan

שם: קאנאן
מס’ פרקים: 13
ז’אנר: אקשן, דרמה, מסתורין
מצב: סיים לצאת

סיקור -
“קאנאן” מבוסס על המשחק הוידאו “428″. אנשים מכל סוגי החיים מוצאים את עצמם תלויים אחד בשני ברגע שכולם הגיאו של שנגחאי (או איך שלא אומרים את זה בעברית) שבסין. בינהם נמצאת קאנאן, בעלת הכוח המיוחד לראות צבעים של אנשים לפי רגשותיהם, ואוסאווה מריה (Osawa Maria) חברתה הצלמת העיתונאית.
(עזבו, מסובך מדי בשביל לסקר… XD)

דעה -
עלילה - הדבר הטוב ביותר באנימה. הסיפור עצמו והצורה בה התגלגל היה מעולה. מהכמה פרקים הראשונים הייתי בטוחה שזה יהיה גאוני כמעט כמו באקאנו!, אבל זה טיפה אכזב. למה? כי לקראת הפרקים האחרונים זה כבר איבד מהקסם, והסוף היה “סוף שהופך את האנימה לחסרת פואנטה” לדעתי. וגם היו כמה דברים שנשארו מעט לא מובנים, אבל זה עוד בסדר.
דמויות - פה יש קצת התלבטות. מצד אחד יש את קאנאן, שגם קשוחה כזאת שלא שמה על אף אחד, וגם רגישה כזאת שאכפת לה מכולם. לא יודעת, לא אהבתי כל כך ת’קטע הזה שלה. אבל אולי הצד הרגיש שלה גרם לי לאהוב פעם אחת את הדמות הראשית. לגבי שאר הדמויות - רובן היו טובות ביותר - כמו יון יון ומריה, אבל ליאנג והעוזר שלה היו מעצבנים ברמות.
אנימציה - היא היתה לא רעה, אבל היו בה מלאאאאא פאקים. וגם חלק מההצלות היו ממש מעצבנות. אבל בגדול זה לא כזה הפריע אם לא מנסים לשים לב לזה XD
OST - שיר פתיחה ענק, גם סיום אחלה. מה שעצבן אותי זה שבקבוצת פאנסאב שראיתי (GG) לא ראו לנכון לעשות קריוקי, או לשים אפילו את הלייריקס. שונאת אותם. מנגינות תוך כדי היו מתאימות בד”כ, אבל לא משהו מדהים.

טוב זהו. באקאנו! עדיין WAYYYYYYYYYYY יותר גאוני XD
האנימה שהיא וואנבי באקאנו! מקבלת אצלי 9.

07-GHOST

שם: 07 גוסט
מס’ פרקים: 25
ז’אנרים: אקשן, פנטזיה, קסם
מצב: סיים לצאת

סיקור -
טייטו קליין (Teito Klein) וחברו מיקאגה (Mikage) הם שני תלמידים באקדמייה הצבאית של איפריית בארסבורג (Barsuburg). הם לומדים איך להיות חיילים חזקים וממשומעים, המשתמשים בקסם מיוחד כדי להלחם - הזאיפון ( Zaiphon). אך לאחר מבחנם האחרון, מגלה טייטו דבר שמשנה לגמרי את כל חייו…
(לא אחד הסיקורים הטובים שלי XD)

דעה -
דבר ראשון, הדעה שלי כנראה תהיה קצת שונה הפעם, מכיוון שאני גם קוראת את המנגה, שבניגוד לאנימה, לא הסתיימה.
עלילה - הרעיון הכללי מקורי מאוד. ורלורן, תיבת פנדורה, שבעת הרוחות, הכנסייה, וכמובן איאנאמי וחברותו משתלבים היטב ויוצרים סיפור טוב מאוד. מה שלא אהבתי זה דווקא חייו של טייטו. הם מאוד מסורבלים, והעובדה שהוא לא זוכר כמעט שום דבר מהם די מעצבן. גם כשהוא אצל אבא שלו המקורי, וגם כשהוא אצל הכנסייה, נראה שהוא רגיל אליהם, אך לא יכול להיות שהוא היה בשני המקומות כל כך הרבה זמן, אם אימפריית הראגס הושמדה והאב מהכנסייה היה חשוד בגניבת תיבת פנדורה… והוא עדיין נראה באותו גיל.
דמויות - טייטו הוא לא דמות ראשית טיפוסית, אלא יותר בכיוון של הדמות המתבודדת. ולמרות זאת כל האנימה הוא עם חברו הכי טוב או מנסה לנקום בשבילו, וממשיך להעמיד פנים שלא אכפת לו משום דבר. מיקאגה לעומת זאת הוא אחד הדמויות~ אישיות קסומה ומטרות נעלות. בכנסייה, הדמות היחידה שלדעתי שווה ציון זה לאבראדור. יש לי איזה משו עם דמויות שיכולות לחזות דברים בצורה מוזרה XD וכן, אני בניגוד לרוב האנשים לא אוהבת את פראו. סוטה וואנבי, והכי גרוע זה שהוא גם בישופ וגם זהל… שיהיה. אה, הנזירות היו תקועות ברמות, כל הזמן.
OST - פתיחה מדהימה, סיום לא משהו. המוסיקה תוך כדאי אמורה לתת הרגשה של הרצאה על הנצרות וישו, אבל אותי זה משום מה די עצבן.

טוב זה כל מה שיש לי להגיד על ה~אנימה~, אולי אני אכתוב גם על המנגה מתישו~
האנימה שתוקפת עם מילים לא מובנות, מקבלת אצלי 7.

שם: קאזה נו סטיגמה
מס’ פרקים: 24
ז’אנרים: שונן, אקשן, פאנטזיה
מצב: סיים לצאת

סיקור -
איאנו קאנאגי (Ayano Kannagi) היא היורשת הבאה של מנהיגות השבט קאנאגי, שבט של כשפי אש המומחים בכשפי אש, והיא בעלת החרב האגדית אנראיהא (Enraiha). יאגאמי קאזומה (Yagami Kazuma) הוא במקור מהמשפחה הראשית של הקאנאגי, אך בגלל חוסר יכולתו בכשפי אש, והפסדת ירושת המנהיגות לאיאנו, הוא גורש כשהיה קטן. לאחר 4 שנים הוא חוזר, בתור כשף רוח חזק במיוחד בעל ברית עם אל הרוח, מה שהופך אותו לקונטראקטור (Contractot) - אחד שיכול להשתמש בכוח האל. קאזומה הוא כשף שכיר שמבצע משימות תמורת כסף. כאשר חזר הוא הסתבך עם איאנו ושאר שבט הקאנאגי, שרואים בו אויב וחושדים בו שהוא זה שאשם בכך שחברי שבט הקאנאגי נרצחו לאחרונה.

דעה -
עלילה - מה יש להגיד? אנימת שונן אקשן טיפוסית. אחים גדולים, אחים קטנים, נקמות, שבטים, כוחות לא מסובכים מדי, וכמובן בת שנלחמת עם המון הצצות למה שהיא לובשת מתחת לחצאית. אבל בכל זאת לאנימה היו כמה נקודות טובות - הסיפור של קאזומה עם טסו רין. עד הסיפור הזה היו סתם מיני סיפורים של שניים-שלושה פרקים, שהיו משעממים כמעט כמו הפילרים של נארוטו (חוץ מהסיפור עם איומי חברה של רן). אבל הסיפור של טסו רין היה קצת יותר על רמה, עדיין לא כזה מקורי או מיוחד, אבל יותר משאר הפרקים.
דמויות - נורא אהבתי את העיצוב של איאנו, אבל הדמות עצמה לא ממש. קאזומה היה מעצבן, אבל הוא היה אמור להיות כזה אז עוד איכשהו סבלתי, ורן היה נראה והתנהג כמו ילדה קטנה. נאנאסה ויוקארי (החברות של איאנו) הן הדמויות הכי שולטות בכל האנימה! @: (XD)
אנימציה - היא היתה בסדר, אבל מה שעיצבן אותי בה זה שהיו המון פאקים, המון. פתאום הפרופורציות יוצאות משליטה (עין גדולה עין קטנה), קווצת השיער של קאזומה ונאנאסה כל פעם פונות למקום אחר, ועוד כל מיני.
OST - הפתיחה נחמדה, הסיום ה”לילי” ממש יפה, הסיום ה”יומי” קצת פחות. לא שמתי לב כל כך למוזיקת רקע, לא היה משו מיוחד.
הנאה - היה נחמד לראות את האנימה, אבל לא הייתי עושה את זה שוב XD

לסיכום, האנימה הצפויה והטיפוסית מקבלת אצלי 7~